זיכוי תאונת דרכים – סטיה מנתיב

ת”ד (תל-אביב-יפו) 11330-08

מ.י. ענף תנועה ת”א
נ ג ד
נאור אלפסי

ע”י ב”כ עו”ד חקלאי

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו
[23.02.2011]

כב’ הסגן נשיאה ישראל ויטלסון

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, בתאריך 15.2.2008 בשעה 17:00 או בסמוך לכך נהג הנאשם רכב מסחרי פורד בת”א בדרך איילון מצפון לדרום והגיע לקטע ההשתלבות עם מחלף וולפסון.
אותה שעה, נהג אברהם עידן רכב ב.מ.וו ( להלן: הרכב המעורב) במקום האמור בכיוון נסיעת הנאשם לפניו ומעט מימינו.
הנאשם נהג בקלות ראש בכך שאיבד השליטה ברכבו, זיגזג בין הנתיבים, התקרב יתר על המידה לרכב המעורב, פגע בו, הדפו אל קיר בטון אשר בצד הדרך בעוד רכב הנאשם הסתחרר ונעצר עם חזיתו לכיוון צפון.
כתוצאה מהתאונה נחבל אברהם עידן חבלות של ממש (שבר ביד שמאל, שבר באף) כלי הרכב המעורבים ניזוקו.

הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם:
1. נהיגה בקלות ראש וגרם חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ”א – 1961.
הנאשם כפר בהאשמות המיוחסות לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידו השוטרים כהן דוד, רנה אליהו, אליס כהן והעדים יוסף פודהורזר, שי לוי ועידן אברהם.

לאחר שמיעת העדויות והראיות כולן, לא ניתן לקבוע בוודאות הנדרשת במשפט הפלילי מי מכלי הרכב סטה באופן מסוכן מהנתיב האחד לנתיבו של הנהג האחר.

עדות עידן אברהם( נהג רכב ב.מ.וו המעורב).

לפי דבריו הוא נסע מכיוון צפון לדרום מתחת לגשר וולפסון בנתיבי איילון, הוא נסע בנתיב האמצעי, המסלול לא היה פקוק והוא לא סטה ימינה או שמאלה. לפתע התנגש ברכבו בכנף השמאלית קדמית רכב הנאשם, הדף אותו לכיוון הקיר ב-90 מעלות ורכבו “נכנס” בקיר. עוד הוא הוסיף כי הוא לא ראה את הנאשם מוטה לקיר “ועף” אליו אלא הוא הרגיש את הפגיעה. לפי עדותו הוא נסע לפני רכב הנאשם, הנאשם נסע מהר, הגיע אליו ופגע בו. הוא לא ראה את הנאשם טרם התרחשות התאונה, מכאן קשה קביעתו כי רכב הנאשם “נסע מהר”. העד אישר כי נעשתה לו בדיקת שכרות.
עדות השוטר רנה אליהו.
לפי דבריו הוא הגיע למקום האירוע בסמוך לזמן התרחשות התאונה. העד העיד כי בהגיעו למקום ראה שני כלי רכב, אחד עמד בשול שמאל כנגד כיוון התנועה והשני חסם נתיב ימני כשחזית הרכב במעקה בטון.
עדות מר יוסף פודהורזר.
עד ניטראלי, אשר הזדמן למקום התרחשות התאונה.

לפי דבריו הוא נסע על הכביש בנתיבי איילון, במרחק קצר מרכב הנאשם, לא צמוד אליו. הוא ראה את התרחשות התאונה. העד העיד כי הרכב אשר נסע לפניו משמאל, רכב הפורד ( רכב הנאשם), איבד שליטה קודם התאונה, עשה זיגזגים ואח”כ הוא פגע ברכב שנסע מימינו, רכב הב.מ.וו.

עדות שי לוי.
עד ניטראלי אשר הזדמן למקום התרחשות התאונה.

לפי דבריו,ביום ובשעת האירוע נשוא הדיון כאן, הוא נסע בנתיבי איילון לעבר מקום עבודתו בבת ים. לאחר מחלף וולפסון לכיוון בת ים, הוא הבחין בשני כלי רכב מסוג פורד וב.מ.וו., כלי הרכב המעורבים בתאונה. הב.מ.וו נסע בנתיב שני מימין ורכב הפורד נסע משמאלו.
לדבריו: ” מה שראיתי מזווית שלי שהפורד נסע מקדימה וב.מ.וו. היה מאחוריו ושהחלק האחורי של הפורד פגע ב.מ.וו. וזה מה שנתן לרכב ב.מ.וו לאבד שליטה, עשה כמה סיבובים”.
העד העיד כי ראה את התרחשות התאונה במרחק של “80-100 מ’, 100 מטר פלוס” כאשר בינו לבין כלי הרכב המעורבים בתאונה חצצו מכוניות נוספות. העד העיד כי ” אני לא יודע מה קרה לפני שהתחככו אחד בשני”.
לבסוף פרשת התביעה העידה בבית המשפט השוטרת אליס כהן אשר גבתה הודעת הנאשם.
העיד השוטר דוד כהן אשר הגיע למקום התרחשות התאונה אך בבית המשפט לא הוצג דוח כלשהו שערך.
מטעם ההגנה העידו הנאשם ורעייתו, נורית אלפסי.

לפי עדות הנאשם הוא נסע עם רעייתו בנתיבי איילון מצפון לדרום. עת נמצא תחת מחלף וולפסון על נתיבי האיילון, הגיע רכב הנהג המעורב מימינו. במסלול הנהג המעורב היו 3 נתיבים שהתאחדו ל-2 נתיבים, במסלול הנאשם היו 2 נתיבים. לדברי הנאשם, הנהג המעורב הגיע במהירות ממחלף וולפסון, סטה לכיוון רכב הנאשם בסטייה חדה. הנאשם ראה כי פני הנהג המעורב לא היו מופנים כלפי הכביש אלא שהיה עסוק בדיבורים עם נוסע שישב לצידו. הנאשם מתוך חשש לתאונה, באופן אינסטנקטיבי לחץ על הבלמים וסטה עם ההגה שמאלה כלפי השוליים. בשולי צד שמאל נמצא קיר בטון אשר על כן הוא הסיט את ההגה בחזרה ימינה. בזמן הסטת ההגה ימינה פגע חלקו הקדמי של רכב הנאשם בחלקו האחורי של רכב הנהג המעורב. כתוצאה מההתנגשות סטה הנהג המעורב ימינה, החליק על הכביש, סטה ימינה והתנגש בקיר אשר היה מימינו. רכב הנאשם הסתחרר הסתובב 180 מעלות ונצמד לשוליים השמאליות צמוד לקיר.
הנאשם העיד כי הבחין לראשונה בנהג הרכב המעורב כאשר ראה שהוא עומד להתנגש ברכבו וכאשר שניהם נסעו מקבילים על הכביש.

נורית אלפסי העידה כי נסעה עם הנאשם ביום ושעת האירוע, נשוא כתב האישום. הנאשם נסע בכביש איילון בנתיב השמאלי, לפתע ראתה העדה כי הרכב מימינם סטה לכיוון רכבם. כדי למנוע התנגשות ברכב האחר סטה הנאשם שמאלה, לעבר קיר בטון ואז ימינה. והתנגש ברכב המעורב אשר נסע כאמור מימינו. רכב הנאשם ורכב המעורב התנגשו בנתיב בו נסע הנאשם.

מתוך עדויות השוטרים, עדי התביעה בבית המשפט, לא ברור אם אכן היה בוחן תנועה במקום התרחשות התאונה. השוטר רנה אליהו העיד בבית המשפט כי ראה מישהו בודק בזירת האירוע עם מטר רץ אך לא ידע למסור את פרטי הבודק.

התביעה לא הציגה בפני בית המשפט ראיה כלשהי, שרטוט, סקיצה או תצלומים ממקום התרחשות התאונה אשר נערכו ע”י אנשי משטרה ואשר יהיה בהם לשלול את שרטוטו של הנאשם (נ/3). התביעה הציגה בפני בית המשפט סקיצה ששרטט העד יוסף פרדהורזר(ת/2), אשר שורטט והוגש לבוחן התנועה ארז בסון בתאריך 21/2/08. השרטוט אינו ברור דיו, מהשרטוט לא ניתן ללמוד שאכן היו מספר מכוניות אשר הפרידו בין העד לרכב הנאשם, כפי שהעיד העד בבית המשפט, שרטוט הנתיבים אינו ברור. לדברי הנאשם הנהג המעורב נסע במסלול בו היו 3 נתיבים אשר אוחדו לשני נתיבים, לכן סטה הנהג המעורב לנתיב נסיעתו.

הנהג המעורב, עידן אברהם, העיד בבית המשפט כי נעשתה לו בדיקת שכרות אשר פרטיה לא נמצאו בידי התביעה.
לא זו אף זאת, הנהג המעורב העיד כי הגיע למקום התרחשות התאונה שוטר תנועה בנבנישטי ואף בוחן תנועה.

התביעה הודתה בפני בית המשפט כי מתיק התביעה נעדרים תוצאת בדיקת שכרות לנהג המעורב, מסמכים שערך השוטר חגי ומסמכים שערך השוטר בנבנישטי.

העדים המזדמנים והניטראלים, מר יוסף פודהורזר ומר שי לוי, אשר היו עדים להתרחשות התאונה, העידו בפני בית המשפט על דרך התרחשות התאונה אך לא יכלו לשפוך אור על דרך התנהגות הנהג המעורב טרם התרחשות התאונה.
העד מר יוסף פרדהורזר העיד בתחילה כי היה במרחק של כ-100 מטר מרכב הנאשם ואח”כ אמר כי יתכן והמרחק היה בין 1 ק”מ עד 3 ק”מ, כאשר בינו לבין רכב הנאשם חצצו מספר מכוניות.
גם העד שי לוי העיד כי ראה את התרחשות התאונה כאשר רכב עם אופנועו במרחק של כ-100 מטר ולפניו נסעו מכוניות נוספות. העד הוסיף והעיד כי אינו יכול לומר מי הנהג אשר סטה לעבר הנהג האחר מבין שני הנהגים.

לאור העדויות והראיות שהושמעו והוגשו בבית המשפט, לאור חוסר הידיעה הברור והנחרץ מי סטה לכיוונו של מי, ולאור הספק שנותר בליבי לגבי ראיות נוספות שייתכן וקיימות העשויות לשפוך אור על מה שאירע, לא מצאתי כי ניתן לקבוע באופן ודאי, חד משמעי, כי הנאשם הוא הוא אשר נהג ברשלנות ובקלות ראש. במשפט פלילי עסקינן, הראיות צריכות להיות נחרצות חד משמעיות ולהצביע מעל לכל ספק על אשמתו של הנאשם. לא זה המקרה כאן. אשר על כן, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום יט’ אדר א’ תשע”א , 23 פברואר 2011 , במעמד הצדדים.