בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל ערעור שהגשנו וכיבד את הסדר הטיעון שגיבשנו עם התביעה
כנגד לקוח של משרדנו הוגש כתב אישום לבית משפט לתעבורה בירושלים, בגין גרימת תאונת דרכים. לאחר מאמץ לא מבוטל הצלחנו לשכנע את התביעה המשטרתית שנסיבות התאונה ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הלקוח מצדיקות התחשבות – ובין הצדדים גובש הסדר מוסכם לעניין העונש, לפיו לא יוטל על הלקוח עונש של שלילה בפועל, אלא רק שלילה על תנאי וקנס.
בהציגנו את ההסדר לבית המשפט הנכבד, הודיע לנו השופט כי ההסדר חריג ולא מקובל עליו, והוא לא מתכוון לאשרו משום שהוא נוגד את תקנת הציבור, וכי למרות ההסדר בכוונתו להטיל על הנאשם עונש של שלילה. השופט ציין שלדעתו צריך להוסיף לעונש רכיב של 14 יום פסילה.
לאחר שהודעתי ללקוח את עמדת בית המשפט, החלטנו להתבצר בעמדתנו, והתעקשנו שהשופט יכבד את הסדר הטיעון שאינו כולל רכיב של פסילה.
השופט לא נתן את גזר הדין במקום, אלא גזר הדין נשלח למשרדנו בדואר לאחר מספר ימים.
הפתעתנו, יותר מדויק לומר – אכזבתנו, היתה רבה, כשנוכחנו שלא זו בלבד שהשופט לא אישר את הסדר הטיעון, אלא הוא מצא לנכון להשית על הנאשם 30 ימי פסילה בפועל (ולא 14…).
כמובן שמיד הגשנו ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, וכמובן שבית המשפט המחוזי ביטל כליל את רכיב הפסילה – וזאת בהתאם להסדר המקורי שהוצג.
חשוב לציין כי על פי הפסיקה הקיימת בית המשפט מחוייב ליתן : “משקל מרכזי ומשמעותי” לקיום ההסדר, וזאת בשל האינטרס הציבורי המחייב כיבוד הסדרים.
כך למשל, לעניין כיבוד הסדרים קבע כב’ הש’ איינפלד מבית משפט מחוזי בבאר שבע בתיק ת”פ (באר שבע) 5093-02-10, מ”י נ לאמה גיאמי, (סעיף 37 לפסק הדין) לפיה: “קיומו של הסדר טיעון מחייב את בית המשפט בשיקוליו ליתן משקל מרכזי ומשמעותי לקיום הסדר. שיקוליו של הסדר הטיעון לא פעם מכריעים בבירור כל שיקול אחר, ומביאים בתוצאה לעונש אשר בעליל אינו הולם את המעשה, אך מוצדק בבחינת האינטרס הציבורי”.
במקרה של הלקוח שלנו, לא זו בלבד שהסדר הטיעון כלל עונש אשר הולם היטב את המעשה, אלא שאף אם לגישת בית המשפט הנכבד קמא העונש בהסדר לא הולם את המעשה, זה לא היה מהמקרים הנדירים אשר מצדיקים אי כיבוד הסדר טיעון והיה על בית המשפט קמא לכבד את ההסדר בשל חשיבות האינטרס הציבורי של כיבוד הסדרים.
