לקוח של משרדנו זוכה בבית המשפט המחוזי בתל אביב מאחריות לגרימת תאונה

נ ג ד

מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

[10.11.2011]

בפני כב’ השופט רענן בן-יוסף

ב”כ המערער – עו”ד שירי שפר

ב”כ המשיבה – עו”ד שרונה גדה

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב’ השופט ש. מלמד], אשר לאחר שמיעת ראיות הרשיע את המערער בעבירה בניגוד לתקנות 40 ו-21 ג’ לת”ת, וכן 38 (3) לפקודת התעבורה.

עובדות המעשה הינן, שהמערער נסע בטור מכוניות, ואילו הנפגע בתאונה, רוכב האופנוע, נסע בטור מקביל אליו, ברחוב אבא הלל ברמת גן. שני כלי הרכב נסעו לאותו כיוון, ואז האופנוע החליק. האופנוע הוא של המתלונן.

השאלה העיקרית שבית משפט קמא נדרש לה במחלוקת שבאה בפניו הייתה האם החלקתו של האופנוע נבעה מכך שהמערער נהג בחוסר זהירות, באופן של סטייה מהנתיב שבו נסע בין מכוניות אחרות לנתיב שבו נסע האופנוע, כלומר, האם בתוצאה מאותה סטייה נבהל בעל האופנוע, החליק ונפגע.

בית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים, קיבל את אמרות השניים בחקירתם במשטרה, כן בא בפניו פרוטוקול הדיון בתיק ת”ק 31133-03-10 שלבית משפט לתביעות קטנות בת”א-יפו, שם התנהלה הגרסה האזרחית של אותה פרשה.

בעקבות ההרשעה, גזר לו בית משפט קמא למערער עונשים שונים, בהם עונש פסילה בפועל ועוד.

בערעור טוען המערער טענות שונות, כשהוא ער לכך שעיקרן של הטענות או כולן הינן בקשה של בית משפט של ערעור להתערב בקביעות עובדה על המהימנות של הערכאה הדיונית, מקובל עלינו שאין דרכה של ערכאת ערעור לעשות כן, אלא כאשר קיימות נסיבות מיוחדות המתקבצות תחת מטריית חריגים שקבע בית המשפט העליון, המאפשרים התערבות ערכאת ערעור בקביעות כאלה של ערכאה דיונית.

הספק נובע מדבריו של המתלונן, בעדותו בחקירה הנגדית בפרוטוקול ת”ק מיום 19.07.10, עליהם חזר ואותם אישש בעדותו בחקירה הנגדית ביום 15.06.11 בתיק נושא הערעור.

נשאל הנפגע בעמ’ 2 לתביעה הקטנה, ש’ 12, מתי הבחין לראשונה ברכבו של המערער, ותשובתו הייתה: “כשהייתי כבר בשלבי החלקה. הוא יצא בשנייה האחרונה”.

ההיגיון שלי מצביע על כך שראשית ההחלקה קדמה להבחנה ברכב המערער, משמע קיים ספק סביר שמא מהנפגע עצמו נאמרו דברים לפיהם קודם החליק או התחיל להחליק ורק אח”כ הבחין ביציאתו של המערער מן הטור, אם יצא, ובמצב כזה, הממצאים בסיטואציה בה אין קשר סיבתי בין ההתחלקות לבין התנהגות המערער, אף אם היא רשלנית.

זאת הסיבה שהנני מוצא מטעמים המתבססים על שיקולים של היגיון להתערב בממצאי העובדה של בית משפט קמא, ולזכות את המערער מחמת הספק.

במידה והקנס שולם, יוחזר למערער.

ניתנה והודעה היום י”ג חשון תשע”ב, 10/11/2011 במעמד הנוכחים.