שעות נהיגה ומנוחה – נהגים מקצועיים (מוניות\אוטובוסים\משאיות)

שעות נהיגה על פי הטכוגרף: נהג אוטובוס עבד יותר מ- 12 שעות כשבמהלך יום העבודה המתין שעות רבות לנוסעים שירדו מהרכב והלכו לטייל.

בית המשפט העליון קבע כי ההמתנה לנוסעים שמטיילים אינה נכללת בהגדרת נהיגה המופיעה בתקנה 168 ולכן קבע שיש להפחית המתנה זו מכלל שעות הנהיגה:
רע”פ 4561/99 מישל אילת הסעות בע”מ נגד מדינת ישראל

בתי משפט שונים אמצו פסיקה זו.
כך למשל  בב”ש 150/09 בוריס טורס בע”מ נ. מ”י (תעבורה נתניה), בוטלה השבתה מנהלית של רכב לאחר שנטען שהיו הפסקות לצורך המתנה לנוסעים.

הפסקות לצרכי מנוחה:
האם ההפסקה של חצי שעה בכל 4 שעות צריכה להיות ברציפות או יכולה להיות מפוצלת?
בע”א 5490/06 מאיר עטר נ. אגד בבית המשפט העליון שני שופטים הביעו עמדות מנוגדות: הש’ רובינשטיין טען שניתן לפצל את הפסקה הש’ ארבל טענה שלא ניתן.

מי האשם העיקרי בכך שנהג נוהג יותר שעות (ללא מנוחה) מהמותר על פי חוק?

בית המשפט לתעבורה הביע  עמדתו כי האשם העיקרי בביצועה של עבירה זו הינה המעביד, אשר מתמרץ את הנהג לחרוג מהשעות המותרות, ראה למשל דבריו של כב’ הש’ טננבאום בת. 17134/08 מ”י נ. איבראהים אחמד, אךכמובן שלא ניתן לפטור את הנהג עצמו בלא כלום.

בית המשפט קרא למדינה להפעיל סנקציות חמורות יותר כנגד בעלי החברות על מנת שיפקחו על כך שנהגיהם השכירים יפעלו על פי חוק.

ואכן המחוקק הרים את הכפפה והוסיף את תקנה 168 לתוספת השביעית לפקודה, היינו אם יתפס נהג שחורג משעות העבודה המותרות, ניתן יהיה להשבית את הרכב השבתה מנהלית למשך 30 יום.

תקנה 313 לתקנות התעבורה – עבירות הנוגעות לאורך הרכב

תקנה 313 לתקנות התעבורה עוסקת במידות ומשקלים מותרים לכלי רכב שונים.

בין היתר, קובעת תקנה 313(א)(3) כי אורכו של רכב מחובר לא יעלה על 18.75 מטר.

יצויין כי בעבר הותר לנהוג בכלי רכב שאורכו אף גדול מ 18.75 מטר, אלא שבשל שינוי החקיקה הופחת בהדרגה האורך המותר לכלי הרכב.

עבירות שכרות

בסוף שנת 2010 תוקנה פקודת התעבורה – נהיגה בשכרות – כך שנהג ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלו המותר עולה על 3500 ק”ג או נהג שנוהג ברכב ציבורי, יחשב שיכור אם בדגימת נשיפה ימצא בגופו אלכוהול בריכוז העולה על 50 ליקרוגרם בליטר אויר נשוף, או בבדיקת דם ימצא בגופו ריכוז העולה על 10 מיליגרם ב-100 מילילטר דם.

למעשה זו כמות שהיא חמישית מהכמות המותרת לנהיגה לאוכלוסיה הכללית.

שקילת משאיות – עבירות תעבורה הנוגעות להובלת משקל יתר

תקנה 85
העבירה של העמסת יתר קבועה בתקנה 85(א)(5) לתקנות התעבורה, תשכ”א 1961.
התקנה קובעת:

המשקל הכולל של הרכב והמטען המובל בו לא יעלו על משקל הכולל המותר ועל המטען המורשה לפי רשיון הרכב והעומס על הסרנים לא יעלה על העומס המרבי שנקבע לפי תקנות אלה או בידי יצרן הרכב, לפי הנמוך יותר.

בצו התעבורה (עבירות קנס) תשס”ב 2002 נקבעו דרגות שונות של חומרה ובהתאם דרגות שונות לרמת הענישה בגין ביצוע העבירה:

כשהמשקל הכולל מגיע עד 10% מעל המותר – הקנס הוא 500 ₪. (אפס נקודות)
כשהמשקל הכולל הוא מעל 10% אבל פחות מ-  25% מעל המותר – הקנס הוא 1000 ₪. (אפס נקודות)

כשהמשקל הכולל הוא 25% ויותר מעל המותר – הנהג לא יקבל דוח לתשלום קנס אלא – הזמנה למשפט. (10 נקודות!!!).

בנוסף – כשהחריגה היא 25% ומעלה מהמשקל המותר, קצין משטרה יכול לפסול מנהלית את הנהג מלהחזיק רשיון למשך 30 יום.

זאת ועוד, השוטר, לאחר ששקל את הרכב, יכול  להשבית את הרכב למשך 30 יום (ואם ב- 3 השנים הקודמות הרכב כבר הושבת ל- 30 יום – ניתן להשביתו ל- 60 יום).

כמן כן, יכול השוטר להורות לנהג לפרוק לאלתר את המטען העודף במקום שיקבע השוטר.

 57א. איסור מנהלי על שימוש ברכב
(א) (1)    מצא שוטר, לאחר שקילתו של רכב מסחרי, כי הוביל אדם מטען ברכב כאשר משקלו הכולל של הרכב והמטען המובל בו עולה על המשקל הכולל המותר לפי רשיון הרכב, רשאי הוא למסור לנהג הודעה האוסרת את השימוש ברכב (להלן -הודעת איסור שימוש) לתקופה של 30 ימים ואם במהלך שלוש השנים האחרונות נמסרה הודעת איסור שימוש באותו רכב לפי סעיף זה, או שניתן לגביו צו איסור שימוש לפי סעיף 57ג – לתקופה של 60 ימים, וליטול את רשיון הרכב.
…
(ב)   בהודעת איסור שימוש יצוינו:
(1)   המקום שבו יש לפרוק את המטען שהובל ברכב או שבו יש להוריד נוסעים המוסעים ברכב, לפי הענין, לרבות הוראות בדבר פריקת המטען העודף, אם פריקתו במקום שבו נמצא הרכב אינה אפשרית בנסיבות הענין והוראות בדבר הורדת נוסעים שמוסעים שלא כדין אם הורדתם במקום שבו נמצא הרכב אינה אפשרית בנסיבות הענין; לענין זה, “מטען עודף” – מטען שמשקלו כמשקל ההפרש שבין המשקל הכולל המותר לפי רשיון הרכב לבין משקלו הכולל של הרכב והמטען המובל בו;
(2)   המגרש שבו יועמד הרכב במהלך תקופת איסור השימוש, אשר ייבחר בהתחשב בהצעתו של הנהג מבין המגרשים שיועדו לכך; השר לביטחון הפנים, בהסכמת שר התחבורה ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יקבע הוראות לענין זה, לרבות לענין אופן קביעתם של מגרשים שייועדו להעמדת רכב במהלך תקופת איסור שימוש והרשות המוסמכת לקבעם, מספרם, מיקומם וגודלם של מגרשים כאמור ואופן השמירה והפיקוח על כלי רכב שיועמדו בהם, וכן לענין שיעור ההוצאות בשל שינוע כלי רכב למגרשים שנקבעו לפי פסקה זו ובשל העמדתם בהם.

כיצד צריכה להתבצע שקילת המשאית?

במקרה של רכב מחובר (גרור ונגרר) יש לשקול בנפרד את הגרור ובנפרד את הנגרר. גם אם המשקל הכולל של שניהם אינו בחריגה, אבל בחלוקה הפנימית ביניהם יש חריגה במשקל הנגרר בעוד על הגורר ניתן היה להעמיד משקל נוסף – עדיין צפוי הנהג לקבל דוח על משקל יתר בנגרר.

ראו החלטה בב”ש 1111/04 סעדיה שלמה נ מ”י (בית משפט לתעבורה אשדוד):

” לשון תקנה 85(א)(5) ברורה ועולה ממנה כי הקובע המשקל הכולל המותר שברשיון הרכב של כל רכב”
העבירה של הובלת מטען בעומס יתר מטילה אחריות קפידה על הנהג, הנטל על הנהג ועל בעל המשאית להראות שעשו כל שניתן כדי למנוע את העבירה.

בדיון שהתנהל בב”ש 2711/01 בבית משפט לתעבורה בירושלים (אוסאמה עבד רבה נ. מ”י), קבעה כב’ הש’ זוכוביצקי כי :
“אין הנהג יכול לנקוט בגישה פסיבית, להעלים עין ולא לבדוק מהו החומר שהועמס… נטל הראיה על הנהג. הנהג לא הוכיח ולו לכאורה, שעשה דבר וחצי דבר כדי למנוע את העבירה. נהפוך הוא, הוא אפילו לא טרח לבדוק ולו בשטחיות מה העמיסו על משאיתו”.

עוד נקבע שם כי אין די בטענת החברה, כי הנחתה את עובדיה שלא להעמיס המשאית מעבר למותר ברשיון הרכב, כדי לפטור אותה מאחריות: “אין די בהוראות סתמיות, לא נאמר שהחברה החתימה את העובד על מסמך מתאים. לא נתנה בידיו חומר כתוב. לא ידוע היקף הפעמים והזמן שהקדישה החברה להסברת הוראותיה. לא הורתה לו במפורש לעמוד ליד המשאית ולבדוק מה הועמס עליה. לא ציינה סנקציה שבה נוקטת החברה בגין הפרת הוראותיה”.

האם ניתן להרשיע נהג על סמך תעודת שקילה שהוא מספק לשוטר – מבלי שהשוטר שקל את הרכב?

בעניין שאלה זו יש החלטות סותרות:

כב’ הש’ טאובר בת”ת 8334/03 מ”י נ. זוהר אבי אבי בבית משפט לתעבורה ברמלה קבעה כי ניתן להרשיע נהג בביצוע העבירה בהתבסס על תעודת השקילה שהוא הציג לשוטר:

“אני סבורה כי אם נאשם נותן לשוטר תעודת שקילה של רכבו ממנה עולה כי הרכב נושא מטען של 77,200 ק”ג בניגוד למטען מותר של 63000 ק”ג אין לו להלין אלא על עצמו, הנאשם לא נתן כל הסבר לבית המשפט על המשקל אותו הוא מוביל למעט הכחשתו במעמד ביצוע העבירה, הכחשה שאין לה כל הסבר והיא נשמעת סתמית לאור העובדה שהנאשם גם אומר ש”משקל זה זיכוי אוטומטי בבתי המשפט”   לא מצאתי כי שוטר אשר מקבל תעודת שקילה מנאשם צריך לבדוק במקום בו הונפקה התעודה את האמור בה ואת אמיתותה….אין חובה על התביעה לבדוק ראיה שהוצגה על ידי הנאשם…”

בהחלטה הפוכה קובעת כב’ הש’ זוכוביצקי בת”ת 7063/04 מ”י נ. עאסי יוסף בבית משפט לתעבורה בירושלים כי לא ניתן להרשיע בביצוע העבירה רק על סמך תעודת השקילה שהציג הנהג:

הש’ קיבלה את הטענה כי תעודת השקילה אינה רשומה מוסדית וכדי לאמת את הכתוב בה יש להעיד את עורך המסמך. הש’ קבעה כי התעודה עצמה אינה חתומה, לתעודה לא צורפה תעודת עובד ציבור, אין פרטים המעידים על תקינות המשקל. גם שתיקת הנאשם שבחר לא להעיד לא היה בה כדי לסייע. הש’ קבעה:

“יש להניח שהנאשם שמסר לשוטר תעודת שקילה שנערכה למשאית בה נהג 12 דקות קודם ידע כי הוא נושא משקל עודף, כמצויין בתעודה. למרות זאת, אין זה מספיק, על פי דיני הראיות, כדי לבסס אשמה.

מומלץ לפנות לקבלת יעוץ מיד עם קבלת הדוח. במקרים רבים ניתן לסייע ולבטל/לקצר השבתות ו/או פסילות מנהליות שניתנו על ידי קציני משטרה, ו/או להביא לביטולו של דוח או להסדר מקל.