נהג חדש – מהירות 168 במקום מהירות מירבית של 90 קמ”ש

מדינת ישראל

באמצעות פמ”ד ע”י עו”ד דרור שטורק

נ ג ד

י ק

באמצעות עו”ד נועה חקלאי

בית משפט מחוזי באר-שבע

[10.10.2012]

לפני: כבוד השופטת טלי חיימוביץ

פסק דין

ערעור המדינה על גזר דין של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב’ השופטת גרבי), בתיק תת”ע 5859-03-11 מיום 2.4.12, במסגרתו הורשע המשיב על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ”א – 1961, בכך שנהג ברכבו במהירות 168 קמ”ש, בכביש בו המהירות המותרת היא 90 קמ”ש.

בית משפט קמא גזר על המשיב עונש של פסילת רישיון נהיגה בפועל, למשך 5 חודשים, פסילה מותנית והתחייבות כספית. בית משפט קמא נימק את גזר הדין בכך שמדובר בנאשם שהיה קטין בעת ביצוע העבירה, זו הרשעתו היחידה בעבירות תעבורה, והודה בהזדמנות הראשונה. בית משפט קמא שקל את המהירות הגבוהה ב- 78 קמ”ש מהמהירות המותרת, ואת היותו של המשיב נהג חדש בעת ביצוע העבירה, וסבר כי אין בנתונים אלה כדי להקל עם המשיב, אלא להחמיר עימו, מאחר ואדם שמורשה לנהיגה זמן כה קצר, ונוהג במהירות כה גבוהה, מהווה סכנה גדולה יותר מנהג וותיק אשר מבצע עבירה דומה.

המדינה מערערת על קולת העונש. לטענתה, השילוב של מהירות כה גבוהה, עם וותק נהיגה קצר, מגביר את הסכנה הנשקפת מפני המשיב ליתר המשתמשים בדרך. על כן, בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי לנימוקי החומרא, והעדיף את נסיבותיו האישיות והודייתו המהירה, תוך שהוא מקפח את האינטרס הציבורי.

ב”כ המשיב עתרה שלא להתערב בגזר הדין, מהטעם שלא נפלה טעות חריגה בשיקולי בית משפט קמא, והעונש אינו חורג במידה קיצונית מרף הענישה הנוהג במקרים דומים.

ב”כ המשיב הציגה פסיקה המתייחסת למהירויות דומות ולעבר מכביד יותר, ובכל זאת תקופות הפסילה שנגזרו שם היו קצרות. ב”כ המשיב חזרה והדגישה את נסיבותיו האישיות של המשיב, שהינו ממפוני גוש קטיף, אשר עבר משבר גדול עקב ההתנתקות ועתה הוא משקם את עצמו, ועומד לפני גיוס.

העונש שהושת על המשיב אינו מאזן נכונה בין האינטרס הציבורי, המחייב ענישה מוחשית של עברייני תעבורה, ובפרט הנוהגים במהירויות גבוהות במיוחד, המהוות סכנה לביטחונם של המשתמשים בכביש. קטינותו של המשיב בעת ביצוע העבירה, רלוונטית במידה מועטה ביותר, שעה שאין עסקינן בשיקולי שיקום, וסוג הענישה נועד להרתעה ולמניעת סיכון. קטינותו של המשיב רלוונטית דווקא בכל הנוגע לשיקולי החומרא, שכן וותק הנהיגה הקצר שלו, מגביר את הסיכון הנשקף ממנו עת הוא נוהג במהירויות כה גבוהות. ביצוע העבירה כאמור, בגיל צעיר מלמד על חוסר שיקול הדעת ופזיזות המאפיינת נערים. לפיכך, לא היה מקום להקל בענישה בשל נסיבות אלה, אלא דווקא להחמיר.

אשר על כן, אני מקבלת את הערעור ומעמידה את תקופת הפסילה על 8 חודשים.

יתר רכיבי הענישה יוותרו על כנם.

ניתן והודע היום, כ”ד תשרי תשע”ג, 10 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.