עבירת ההפקרה – תאונת פגע וברח

סעיף 64 א (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ”א – 1961 מטיל חובה על הנהג, גם אם לא גרם בהתנהגותו לתאונה, לעמוד על תוצאותיה ובמידת הנדרש להגיש עזרה לנפגע. וזו לשון הסעיף:

עבירת הפקרה לאחר פגיעה

“(א) נוהג רכב המעורב במצב של תאונת דרכים, והוא ידע, או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, דינו – מאסר שבע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן. אז מתי תצטרכו עורך דין לענייני תעבורה?

(ב) נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו – מאסר תשע שנים, עם קנס או ללא קנס, ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן.”

בסעיף 64א (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ”א – 1961 (להלן: “הפקודה”) נקבע כי עונשו של העובר על עבירת הפקרה אחרי פגיעה – תאונת פגע וברח, יהיה מאסר בפועל ולא מאסר על תנאי. בכך הדגיש המחוקק את החומרה היתירה שהוא מוצא בעבירה זו.

תאונת פגע וברח – עונש

בפסיקה רף הענישה המקובל לעבירת הפקרה הינו מחמיר נוכח חומרת העבירה, כשבכל מקרה נלקחים בחשבון נסיבות התאונה ותוצאותיה והתנהגות הנאשם בצד מצבו של הנאשם.

על חומרתה של עבירת הפקרה לאחר פגיעה עמד כב’ השופט בדימוס מ’ חשין בפרשת שלומי ויצמן ו-2 אח’ נ’ מדינת ישראל:

“העבירה של הפקרה אחרי פגיעה – אמרנו זאת כבר – עבירה קשה ומכוערת היא. כולנו ידענו מה נזק יכול שייגרם לאדם בתאונת מכוניות ….והנה מוצאים אנו את הנוהג ברכב שהיה מעורב בתאונה נס על נפשו ומותיר את הנפגע מאחוריו מתפתל בייסוריו ואין מושיע. מעשהו זה של הנוהג הבורח פוגע בשורשי הסולידריות החברתית והאישית המינימאלית לקיומה של חברה תקינה; בריחתו של הנהג מן המקום היא מעשה אנטי-חברתי ואנטי-מוסרי מובהק; וראוי הוא כי ייענש בכל חומר הדין.”

על שולחנה של הכנסת השמונה עשרה תלויה ועומדת הצעת חוק להחמרת הענישה על עבירת הפקרה לאחר פגיעה.

עם תיקון סעיף 64א בשנת 1979 נוצרה חפיפה מסוימת בין סעיף זה לבין העבירה הקבועה בסעיף 62 (7) לפקודה והעבירה הקבועה בתקנה 144 לפקודת תקנות התעבורה. כב’ הש’ ע’ ארבל עמדה מצב בעייתי זה בע”פ 1977/05 דוד גולה נ’ מדינת ישראל, תק-על 2006 (4), 1025:

“לאחר התיקון, חלים שלושת הסעיפים באופן דומה על “נוהג רכב המעורב בתאונה” ואף החובות המוטלות במסגרתם הינן דומות עד מאוד. מנגד, בעוד שהעבירות הקבועות בסעיף 64א הינן בגדר פשע, כאשר העונשים המרביים הקבועים בגינן הינם שבע שנות מאסר (בסעיף 64א(א)) ותשע שנות מאסר (בסעיף 64א(ב)), הרי ששתי העבירות האחרות הן בגדר עוון והעונש המרבי הצפוי בגינן הינו שנתיים מאסר בלבד. מצב זה הוא מטבעו בעייתי. עמד על כך פרופ’ פלר בספרו (ש”ז פלר יסודות בדיני עונשין חלק א’ 383 (1984)) ובמידה מסוימת אף בית משפט זה בעבר (ראו: ע”פ 66/88 מדינת ישראל נ’ אפרתי, פ”ד מג(1) 847, 853 (1989); פרשת ויצמן, בעמ’ 226). נראה כי הגיעה העת שהמחוקק יאמר את דברו בעניין ויבהיר את הטעון הבהרה.”

לפרקליטות שיקול הדעת לקבוע את סעיפי העבירה בכתב האישום. שיקול דעת זה מוגבל ע”י עקרון תום הלב ודוקטרינת ה”הגנה מן הצדק”. (כך נקבע בת”פ (מחוזי ירושלים) 2003/06 מדינת ישראל נ’ פלוני, תק – נח 2008 (3) 10593).

הפקרה לאחר פגיעה – תקנה 144 לתקנות התעבורה קובעת כדלקמן:

144. *(א) נוהג רכב המעורב בתאונה שכתוצאה ממנה נהרג אדם או נפגע, יפעל לפי הוראות אלה:
(1) יעצור מיד את הרכב במקום התאונה או קרוב אליו ככל האפשר, ולא יזיזנו ממקומו אלא אם יש הכרח להשתמש ברכב לצורך ביצוע האמור בפסקה (2) או אם שוטר הרשה את הדבר;
(2) בהתאם לנסיבות המקרה ומקום התאונה, יגיש לכל אדם שנפגע באותה תאונה עזרה מתאימה ובמיוחד –
(א) ידאג למניעת כל נזק נוסף לנפגע;
(ב) יגיש לנפגע עזרה ראשונה שביכלתו להגיש על פי הכשרתו;
(ג) יזעיק למקום התאונה את שירותי ההצלה המקצועיים הנחוצים על פי נסיבות המקרה ובין השאר, אמבולנס, משטרה ומכבי אש;
(ד) ימתין ליד הנפגע עד להגעת שירותי ההצלה המקצועיים;
(ה) במקום שאין אפשרות לפנות את הנפגע באמבולנס ידאג להעברתו ברכב מתאים אחר לתחנת עזרה ראשונה, לבית חולים או לרופא.
(3) ימסור לשוטר, או לאדם שנפגע או לנוהג רכב אחר המעורב באותה תאונה, או לכל נוסע או אדם שהיה בחברתו של הנפגע, את שמו ומענו, את מספר רשיון הנהיגה ומספר הרישום של הרכב שהוא נוהג בו ושם בעליו ומענו, ויציג לפי דרישתם את רשיון הנהיגה, רשיון הרכב או תעודת הביטוח ואת תעודת הזיהוי שלו אם היא נמצאת ברשותו וירשה להעתיק כל פרט הרשום בהם;
(4) יודיע מיד ככל האפשר ובאמצעי הקשר המהירים ביותר לתחנת המשטרה הקרובה למקום התאונה על אירועה ויפרט בהודעה את –
(א) שמו ומענו;
(ב) מקום האירוע ומקום הימצאו הוא, ואם ידוע לו – גם שם האדם שנפגע ולאיזה מקום הועבר לטיפול.
(5) (נמחקה).
(ב) לא יזיז אדם רכב המעורב בתאונה כאמור בתקנת משנה (א), אלא אם הרשהו שוטר לעשות כן, או אם יש הכרח בכך לצורך הגשת עזרה למעורבים בתאונה זו.

לייעוץ וייצוג משפטי פנו אלי – שירי שפר, עורך דין תעבורה