שאלות ותשובות

כעקרון יש חובה על פי חוק למסור בדיקת נשיפה אם שוטר דורש ממך.
החוק קובע מפורשות כי מי שמסרב ליתן בדיקה יחשב כשיכור. נהג כזה יקבל דוח על כך שנהג שיכור ברכב מכח העובדה שסירב למסור בדיקת נשיפה.
אמנם נהג שיתנגד לבצע בדיקה –לא יבצעו לו בדיקה בכוח - אבל אוטומטית יחשב כשיכור – על כל המשתמע מכך.

כדי שסירוב להיבדק יחשב כשכרות חייב השוטר להסביר לנהג כי הוא נדרש ליתן בדיקת נשיפה וכי אם יסרב להיבדק יחשב כשיכור.
אם השוטר לא הסביר לנהג את ההסבר המלא אשר החוק מחייבו להסביר – לא ניתן יהיה להרשיע את הנהג המסרב מכוח "חזקת הסירוב" הקבועה בחוק.
מצ"ב פסיקה בה השופט קובע שהנאשם סירב להיבדק, אך כיוון שלא הוסבר לו כפי שהחוק דורש הוא זיכה אותו מעבירת השכרות ת 35085/08 (תל אביב).
על השוטר להסביר לנהג את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה (סעיף 64ב (ב2) לפקודת התעבורה). השוטר אינו נדרש אלא להסביר לנהג כי אם יסרב ליתן בדיקה הוא יחשב כשיכור ויהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק, הא ותו לא (ראו פסיקה: ע"פ (ת"א) 71007/08 אברג'יל נ' מדינת ישראל, ע"פ (מרכז) 08-10-4617 בוארון נ' מדינת ישראל אשר אושר בביהמ"ש העליון רע"פ 155/09 בוארון נ' מדינת ישראל).
השוטרים אינם נדרשים לשכנע חשודים המסרבים להיבדק ולהתעמת איתם (ת"ת (י-ם) 16233/07 מדינת ישראל נ' חליסי), והם אינם נדרשים להשיב לשאלות שונות ששואל הנהג בטרם יואיל הוא בטובו לבצע את הבדיקה.

על פי הפסיקה ההנחה היא שמי שסרב להיבדק הוא אחד שרמת השכרות שלו גבוהה ויש לו "מה להסתיר"- והעונש אמור להיות בהתאם –קרי מעל העונש המינימלי הקבוע בחוק.
העונש המינימלי לנהג שיכור (אפילו אם שכרותו נמוכה) – הוא שנתיים פסילה בפועל וכמובן לעונש זה מצטרפים גם פסילה מותנית, קנס, בדרך כלל גם מאסר מותנה ובמקרים חמורים גם מאסר בפועל (אם למשל נהג שבשכרות כבדה על משאית... או עבר מכביד – או שזו לא פעם ראשונה שנהג שיכור וכו'). בנוסף בית המשפט יכול להשבית את הרכב בו נעברה העבירה עד 120 יום.

לשאלה מה מומלץ – יש תשובה אחת – לא לנהוג אחרי ששותים.
ברגע ששתית ונהגת – ונתפסת – אתה בצרות.
אם תגיע לבית משפט ותודה באשמה, סביר להניח שהעונש שיוטל עליך יכלול בין היתר שנתיים פסילה לפחות.
הרבה פעמים כדאי לנסות להגיע להסדר טיעון עם התביעה – ואז לעתים אפשר להגיע לעונש מוסכם – שאמנם הוא בדרך כלל פחות משנתיים – אבל גם 11 חודשי פסילה לרובנו זה עונש קשה מנשוא.
הסדר "מקל" יוצע רק אם יש שיקולים ראייתיים המצדיקים זאת.
לא ניתן לומר חד משמעית אם ניתן להשיג הסדר טוב יותר למי שנשף וקיבל תוצאה חמורה או למי שסירב לנשוף.
בכל מקרה אם מצבך גבולי – יש סיכוי שהבדיקה תראה תוצאה נמוכה מתחת לרף האכיפה – ואז לא תקבל דוח בכלל, בעוד אם היית מסרב במצב כזה היית מקבל דוח עם חובת פסילה של שנתיים...
מצ"ב דוגמה לזיכוי בגלל ריבוי תקלות ואי דיוקים בעבודת השוטרים ת (אשדוד)3958/06 מ"י נ. קרפוב אולג

לשאלה זו אין תשובה!
אין כמות שאם שותים אותה בטוח לא נחשבים שיכורים.
כל אדם מגיב לשתיה בצורה אחרת. זה תלוי בגודלו, במשקלו, במבנה גופו, האם שתה על בטן ריקה או אחרי ארוחה בשרית, האם שתה משקה דל אלכוהול או מרוכז במיחוד, האם נהג מיד לאחר השתיה או שחלף הרבה זמן.
החוק לא קובע כמה מותר לשתות.
החוק לא אומר כמה זמן אחרי ששותים אסור לנהוג.
האחריות בעניין זה מוטלת על הנהג. גם אם הוא מרגיש פיכח לחלוטין אבל בגופו תימצא כמות החורגת מהמותר הוא יחשב כשיכור.
אין אמת מידה כמה מותר לשתות והיכן עובר הגבול - לכן לא כדאי לקחת סיכון – מי ששתה שלא ינהג. מי שנוהג שלא ישתה!!!
המבחן אינו רק סובייקטיבי – האם האלכוהול משפיע על הנהג או לא. המבחן הוא גם מדעי. גם אם על פי בדיקת מאפיינים, התנהגות, מראה וכו' אדם מתנהג למופת – אם בגופו נמצאה הכמות האסורה על פי בדיקת נשיפה דם או שתן – הוא יחשב שיכור.
בעברינו – עת שירתנו במשטרה כראשי לשכות תביעות תעבורה נגב ולכיש הגיעו אלינו הרבה מאוד נאשמים – שהצהירו בפנינו – ונשבעו שהם שתו רק בקבוק אחד ולמרות זאת עברו את רף האכיפה. אין לנו מושג אם הם שיקרו לנו או לא – אבל המסקנה היא שלא שווה להסתכן. מי ששותה אלכוהול שלא ינהג.

רף האכיפה על פי חוק הינו 240 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף.
בתיק העקרוני שהתנהל בעניין זה בפרשת עוזרי, קבע בית משפט השלום בירושלים שיש לאכוף את השכרות באמצעות מכשיר הדרגר רק מרמה של 400 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף. בערעור שהגישה המדינה על החלטה זו, בעפ"ת 24547-04-10 אימץ בית המשפט המחוזי בירושלים את עמדת המדינה וקבע כי יש לאכוף את השכרות באמצעות מכשיר הדרגר, כבר מרה של 290 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.

בדיקת נשיפה ניתן לערוך לכל נהג – כבדיקה אקראית מעצם העובדה שהוא נוהג ברכב.
לעומת זאת כדי לדרוש בדיקה דם או בדיקת שתן – שוטר צריך שיהיה לו יסוד סביר לחשד שהנהג הוא שיכור (אגב, שיכור: או מאלכוהול או מסמים).
יסוד סביר לחשד יכול להיות למשל – ריח חזק של אלכוהול, התנהגות פרועה , אדם מתנדנד , בקבוקי בירה זרוקים ליד הנהג, ריח של עישון סמים וכו'.
אם נהג היה מעורב בתאונת דרכים ניתן לדרוש בדיקת דם או שתן גם ללא חשד סביר.
ראה פסיקה מצורפת לעניין מהו יסוד סביר לחשד בשכרות – פל 1131/07 (תל אביב) מ"י נ. ברק לירן

מי שמחליט איזו בדיקה יבצע הנהג זה השוטר.
לנהג אין זכות לבחור בין הבדיקות השונות. ואם הוא נדרש לבצע בדיקת נשיפה ומסרב – הוא יחשב כשיכור מכוח סירובו – אפילו אם הוא הסכים לתת בדיקת דם.
בפסיקה נקבע באופן עקבי כי אין לנהג זכות לבחור את האמצעי בו תיבדק מידת האלכוהול בגופו, שיקול הדעת בנוגע לאמצעי הבדיקה נתון לשוטר הבודק, והוא אינו מחויב להיעתר לדרישת נהג לעשות שימוש באמצעי אחר (ע"פ (ת"א) 70007/01 אלבו נ' מדינת ישראל, ת"ת (י-ם) 9186/08 מדינת ישראל נ' בוטה, ת"ת (י-ם) 18642/08 מדינת ישראל נ' כהן).
מצ"ב פסק דין בעניין ת 16160/08 (ירושלים) מ"י נ. אלדר חיים שם הורשע נהג בשכרות מכח סירוב לבדיקת נשיפה למרות שהסכים לבדיקת דם.

בכל מקרה בו נשלל רשיונו של נהג לתקופה של שנה ומעלה, משרד הרישוי ידרוש מהנהג לעבור מחדש תאוריה וטסט כתנאי לחידוש רשיונו.
כשהעבירה הינה עבירת שכרות, דורש משרד הרישוי מהנהגים לעבור בדיקה ואבחון במכון הרפואי לבטיחות בדרכים ("מכון הארבעה") על מנת לוודא שאין לנהג בעייה של שימוש לרעה באלכוהול או בעיות אישיות אחרות אשר ימנעו ממשרד הרישוי לחדש את רשיונו. רק לאחר שינתן האישור המיוחל ממכון הארבעה, יוכל הנהג לעבור מחדש תאוריה וטסט.
לכן נהג שנשלל מעל שנה בגין עבירת שכרות צריך לקחת בחשבון כי לאחר שיגמור לרצות את עונשו הוא צפוי להליך שאורך מספר חודשים עד אשר יוכל לחדש את רשיונו.

באפשרותך לפנות תוך 30 יום מקבלת הדוח, ליחידת התנועה אשר רשמה לך את הדוח, ולבקש כי הדוח יומר באזהרה. כעקרון אם את אוחזת רשיון נהיגה לפחות 5 שנים ובשנתיים האחרונות אין לך כל רישום תעבורתי (לא הרשעות ולא אזהרות), המשטרה תמיר את הדוח באזהרה. בתנאי שאת מודה באשמה.
אם אינך מודה באשמה – לא יומר הדוח ובאפשרותך להגיש תוך 90 יום בקשה להישפט ולנסות להוכיח את חפותך בבית המשפט.
יש להקפיד לפנות בבקשה לביטול הדוח תוך 30 יום ובבקשה להישפט תוך 90 יום. איחור במועדים יגרום לכך שבקשתך תידחה על הסף.

האחריות חלה עליך מכח היותך הבעלים הרשום של הרכב. העובדה שהיית בחו"ל ואין ספק שלא אתה נהגת ברכב – אינה פוטרת אותך מאחריות. אתה תורשע בביצוע העבירה, אלא אם כן תוכיח למי מסרת את החזקה ברכב ואז האחריות לביצוע העבירה תעבור אליו. לכן עליך להחליט – או שאתה לוקח עליך את האחריות לעבירה מכח היותך הבעלים הרשום של הרכב או שאתה מוסר למשטרה ו/או לבית המשפט את פרטי הנהג שהחזיק ברכב בעת העבירה – וכדי שהדוח יוסב על שם הנהג – צרף לפנייתך גם הצהרה עליה חתום הנהג שהוא מאשר שהוא נהג ברכב ומבקש שהדוח יוסב על שמו. כדאי לזכור שלעבירות רבות נלוות גם נקודות – כך שאם הדוח ישאר על שמך גם הנקודות ירשמו במשרד הרישוי על שמך, על כל המשתמע מכך.

יש להבדיל בין האחריות לתאונה לבין העובדה שהנהג השני היה שיכור. אם הנהג השני היה שיכור, או אם למשל הוא נהג ברכב למרות שאין לו בכלל רשיון נהיגה או שרשיונו פקע או נפסל: יוגש נגדו כתב אישום על העבירות הללו: שכרות, נהיגה ללא רשיון ו/או נהיגה בזמן פסילה. העובדה שעבר עבירות אלו עדיין לא מעידה על כך שהוא אשם בתאונה.
בתאונה אשם מי שנכנס לצומת באור אדום.
אם המשטרה החליטה לסגור את תיק התאונה, כפי הנראה היא לא יכולה לקבוע מעבר לספק סבר מי נהג באדום. כפי הנראה הנהג השני בחקירתו טען שהוא עבר בירוק ולמשטרה אין מספיק בסיס כדי להכריע בין העדות שלך לעדות שלו.
המשטרה נוהגת להגיש כתב אישום בתאונות שנגרמות כתוצאה מנסיעה באור אדום כאשר יש לה עד ניטרלי: עד ראיה אובייקטיבי שראה את הרמזור בכיוון של אחד הנהגים. עד שלא קשור ולא מכיר אף אחד מהנהגים.
בדרך כלל נוסע שהיה באחד מכלי הרכב הוא בן משפחה או חבר או שיש בינו לבין הנהג קשר כזה שהוא לא נחשב ניטרלי.
כפי הנראה במקרה שלך לא היה אדם אובייקטיבי שראה את התאונה ושניתן לסמוך על עדותו ולהתבסס עליה ולכן המשטרה לא יודעת מי אשם בתאונה וסגרה את התיק.
בכל מקרה זכותך להגיש ליועץ המשפטי לממשלה ערר על סגירת התיק תוך 30 יום מרגע שקיבלת את ההודעה על סגירת התיק. זכותך לעיין בתיק המשטרה – וכדאי לעשות זאת על מנת לגבש עמדה אם יש בסיס להגיש ערר.

כן זו עבירה.
החוק אוסר להחזיק את הטלפון ולהשתמש בו. שימוש זה לא רק דיבור. גם חיפוש מספרים מהזיכרון של הטלפוו מהווה שימוש אסור השימוש בטלפון מותר רק באמצעות דיבורית. בנוסף יש איסור מפורש על שליחת מסרונים וקריאת מסרונים.

קודם כל תמיד יש להתנהג בנימוס. גם אם אתה חושב שהשוטר טועה – וגם אם הוא באמת טועה: יש להתייחס אליו בכבוד. ניתן לנסות לשכנע אותו בצדקתך – אך אם הוא משוכנע שראה אותך מבצע את העבירה הוא ירשום לך את הדוח. באפשרותך להגיש תוך 30 יום בקשה לביטול הדוח. את הבקשה יש לשלוח ליחידת התנועה שפרטיה מופיעים בדוח. עליך לנמק היטב את טענותיך. אם לא יסכימו לבטל לך את הדוח באפשרותך להגיש תוך 90 יום בקשה להישפט ותוזמן לבית משפט שם תוכל לשכנע את השופט בצדקתך.

כן. החוק קובע שההפסקות הן חלק מ- 12 השעות שמותר לנהג המשאית לנהוג. גם הפסקות בנהיגה שבמהלכן הנהג פורק או מעמיס סחורה נמנות בתוך 12 השעות הללו – וגם ההפסקות הנדרשות על פי חוק לצרכי מנוחה (הפסקות של חצי שעה ושעה).
מאידך ישנם מקרים בהם ההפסקה היתה ארוכה מאוד, למשל נהג אוטובוס מסיע נוסעים לטיול, מוריד אותם לטייל וממתין לשובם לאחר כמה שעות: במקרה דומה בית המשפט קבע כי ההפסקה הממושכת לא תיחשב כחלק משעות העבודה.

כשהעבירה מבוססת על צילום הרכב (למשל עבירות מהירות, למשל אי ציות לרמזור אדום) ישנה חובה להודיע לבעל הרכב תוך 4 חודשים מיום ביצוע העבירה על ביצועה.
אם בעל הרכב לא נהג ברכב בעת העבירה, עליו להודיע למשטרה בכתב, תוך 90 יום, על כך שלא נהג ברכב ולצרף הצהרה של האדם שלטענתו החזיק ברכב בעת העבירה (בדרך כלל כשהרכב הוא בבעלות חברת השכרה או חברת ליסינג או בבעלות המעביד – הדוח מגיע אל החברות הללו והן מוסרות למשטרה את המסמכים שעליהם חתום הנהג שהחזיק ברכב).
המשטרה תסב את הדוח על שם הנהג שפרטיו נמסרו בהצהרה, והוא יקבל דוח.
על המשטרה להמציא את הדוח לנהג שאליו הוסב הדוח – תוך שנה מיום ביצוע העבירה.
לכן – אם אתה הבעלים הרשום של הרכב – היה על המשטרה לשלוח לך את הדוח בתוך 4 חודשים. אם לא נמסרה לך הודעה תוך 4 חודשים: הדוח התיישן. פנה למשטרה ודרוש מהם שיבטלו את הדוח מחמת התיישנות.
מאידך אם אתה לא הבעלים הרשום של הרכב, והדוח הוסב מהבעלים על שמך, המשטרה יכולה להמציא לך את הדוח בתוך שנה – ולכן במקרה שלך הדוח עדיין לא התיישן.

השוטר יכול היה לרשום דוח לשניכם: שניכם בצעתם עבירה – גם הנוסע שלא חגר וגם אתה שהסעת אותו לא חגור. לשוטר יש שיקול דעת במקום וכפי הנראה שבנסיבות המקרה (למשל אם הנוסע היה ילד קטן, אולי לא ניתן היה לזהות את זהותו של הנוסע וכו') החליט שלא לרשום לשניכם דוח, אלא הסתפק ברישום דוח רק לך.